המצב מ 2019

בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה החל משנת 2019 תשר נחשב כחלק מהכנסות העסק , ובא על חשבון תשלום שכר לעובדים כלומר:
אם בעל המסעדה/ בית קפה משלם לעובדים פחות משכר המינימום הוא יכול להשלים לעובדיו מטיפים שקיבלו לשכר המינימום .
המעסיק רשאי לעשות שימוש בכספי הטיפים לשם תשלום שכר עבודה בלבד. ואין צורך להשלמת שכר מעל שכר הטיפים שקיבלו עובדיו.
היות שהתשר נחשב הכנסה מעסק יתכן שיחויב במעמ ולכן הנטו ישאר פחות ממה שהשאיר הלקוח.

המצב לפני 2019

בדיון שקיים בית המשפט העליון נקבע בדעת רוב, כי כאשר תשלום הטיפ למלצר נעשה באופן וולונטרי ישירות על ידי הלקוח, אין מדובר בהכנסה של המסעדה אלא של המלצר בלבד .
זאת להבדיל ממצב שבו מדובר בדמי שירות שהלקוח נדרש לשלם, או מצב שבו סכום הארוחה והטיפ משולמים באמצעי תשלום אחד. בנוגע לאותם מצבים נקבע כי הטיפ ייחשב לתקבול של בעל המסעדה ולא של המלצר.

להלן מאפיינים נוספים המעידים כי הטיפ הוא של המלצר ולא של בעל המסעדה:

  • כאשר הטיפ מופרד מהחשבון ולא ניתן לכלול את הטיפ בכרטיס האשראי או בצ'ק אלא לשלמו רק במזומן.
  • ישנה קופה טיפים משותפת של כל המלצרים.
  • המלצרים רושמים מי המלצר שעבד וכמה שעות הוא עבד, ומנהלת המשמרת מחלקת את הטיפים לפי מספר השעות.

הדיווח בקשר לטיפים דרוש לבעל המסעדה רק כדי לדעת שמלצר מסוים לא קיבל שכר הנופל משכר מינימום. אם השכר מטיפים נופל משכר מינימום ובעל המסעדה משלים אותו לשכר מינימום – עדיין מדובר בטיפ השייך למלצרים.

לפיכך קבע בית המשפט כי אין חובה על בעל המסעדה לרשום את הטיפים בקופת המסעדה כאילו היו תקבולים של המסעדה, ואין מקום לפסול ספרי חשבונות של מסעדה שאינה רושמת בקופתה את הטיפים למלצרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שינוי גודל גופנים